תיאוריית המשפט הטיפולי, העומדת בבסיס עבודתה של מרווה, אשר מדגישה את העובדה כי המשפט, כאשר הוא מיושם בפועל, פועל כסוכן טיפולי ובעל השלכות טיפוליות משמעותיות (חיוביות או שליליות) על הנפש ועל הרווחה הפסיכולוגית של הצדדים המעורבים והמושפעים מההליך המשפטי. על פי תפיסה זו, התערבות משפטית, כאשר היא נעשית באופן הלוקח בחשבון את ההיבטים הנפשיים, החברתיים והמשפחתיים של הנפגע, תוך שיתוף והתייעצות עם עובדי בריאות הנפש וכאשר היא חותרת אל המטרות הטיפוליות שהוגדרו במשותף עם הגורם המטפל, יכולה לשמש ככלי טיפולי משמעותי עבור התהליך השיקומי של הנפגע.